תסמונת התשישות הכרונית
תיסמונת העייפות הכרונית, הקרוייה גם תסמונת התשישות הכרונית היא תופעה אשר מתבטאת במספר מובנים: עייפות כרונית, העדר ממצאים קליניים בבדיקות שונות וצבר של סימפטומים נלווים. למרות שלא מדובר בהכרח בהפרעה פסיכיאטרית, הטיפול בתסמונת התשישות הכרונית כולל מרכיבים רבים של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. בנוסף, פעמים רבות תסמונת זו מלווה בבעיות הפסיכיאטריות והפסיכולוגיות שיש צורך לטפל גם בהן.
מהי תסמונת התשישות הכרונית?
התסמונת כוללת מספר מרכיבים:
1. עייפות כרונית הנמשכת לפחות 6 חודשים ויש לה מועד התחלה. העייפות היא לא תוצאה של מאמץ, היא לא מוקלת משמעותית לאחר מנוחה והיא גורמת לפגיעה ניכרת בתפקוד המקצועי, הלימודי, החברתי והאישי.
2. בבדיקות קליניות שונות לא נמצאו גורמים פיסיולוגים אשר יכולים להסביר את הסימפטומים.
3. קיום של לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים:
- פגיעה בזיכרון לטווח קצר או בריכוז.
- כאב גרון.
- נפיחות או רגישות בבלוטות הלימפה.
- כאב שרירים.
- כאב במפרקים, ללא נפיחות או אודם.
- כאב ראש מסוג, עוצמה או תדירות חדשים.
- שינה בלתי מרעננת.
- תשישות לאחר מאמץ גופני הנמשכת לפחות 24 שעות.
צריך לזכור שיש הבדלים בין 'תשישות כרונית' ל-'תסמונת התשישות הכרונית': תשישות כרונית היא סימפטום נפוץ אשר יכול להיות קשור למגוון של בעיות שונות – ממצבים גופניים ועד מצבים נפשיים, לעומת זאת תסמונת התשישות הכרונית היא מצב רפואי מוגדר הכולל אנשים אשר עונים לקריטריונים שציינתי.
ממצאים הראו שאצל חולי תסמונת זו יש צפיפות נמוכה של מובילי סרוטונין במוח, וממצאים אחרים שהראו רמות סרוטונין גבוהות במוח. כמו כן נמצאו ירידה בנפח קליפת המוח ובזרימת הדם במוח, חריגות בציר הנוירואנדוקריני המשפיע על רמות קורטיזול וממצאים שונים, אשר לא מסבירים באופן מספק את התסמונת.
טיפול בתסמונת התשישות הכרונית:
לצעקרנו, מאחר ואין תרופה או טיפול שהתבלטו ביעילותם, הטיפול מתמקד בשלושה היבטים:
1. שמירה על גוף בריא – תת פעילות גופנית והרגלים חיים מזיקים כמו עישון ואלכוהול גורמים לחולשה ועייפות בפני עצמם. לכן מומלץ על פעילות גופנית מסודרת והדרגתית .
2. שיפור דרכי ההתמודדות – בגלל ההשפעה של המחלה הכרונית על דפוסי החשיבה השליליים והמוטיבציה, טיפול פסיכולוגי בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר יכול לסייע ברכישת כלים להתמודדות יעילה. גם הקניית ידע מתאים על המחלה וקבלת תמיכה חברתית יכולים להשפיע על יכולת ההתמודדות.
3. טיפול בכל סימפטום בנפרד – לדוגמא, אם קיימות בעיות של מצב רוח כמו דיכאון או בעיות חרדה ניתן לתת טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי תרופתי ממוקד לבעיה. אם קיימות הפרעות שינה יש לטפל בהפרעת השינה וכדומה.