התמודדות עם תופעות לוואי של טיפול נוגד פסיכוזה
תרופות אנטי פסיכוטיות שימשו בעבר בעיקר למצבים של פסיכוזה, כאשר השימוש העיקרי היה לטיפול בחולי סכיזופרניה. סכיזופרניה היא מחלה קשה וכרונית, ולכן היו מטופלים רבים שקיבלו טיפולים בתרופות כאלו, כמו לרגקטיל, קלופיקסול או הלידול. תרופות ישנות אלו גרמו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת לתופעות לוואי, בין היתר מפני שלא ידעו מספיק על המינונים הדרושים.
עם השנים פותחו תרופות חדשות נגד פסיכוזה, כמו ריספרדל (ריספונד או ריספרדקס), זיפרקסה, סרוקוול, גאודון סוליאן ולפונקס. בנוסף התרחב השימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה כמו פרפנאן. התרופות החדשות היו אמורות לפתור את הבעיות של התרופות הישנות, אולם הסתבר שגם להן יכולות להיות בעיות שונות.
בנוסף, התרחב השימוש בתרופות האלו, אשר משפיעות על הדופמין במוח גם למצבים נפשיים שונים כמו חרדה, דיכאון, מחלה ביפולרית, הפרעות אישיות ודמנציה.
תופעות הלוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה כוללות בין היתר סימפטומים כמו הליכה נוקשה, רעד בידיים, וגם טשטוש ראייה. תופעות הלוואי יופיעו בדרך כלל במינונים הגבוהים של התרופות, לדוגמא מעל 4 מ"ג ריספרדל או מעל 15 מ"ג זיפרקסה.
איך מתמודדים עם תופעות לוואי של טיפול נוגד פסיכוזה?
- מחכים. פעמים רבות תופעות לוואי מופיעות עם עליה במינון, או בתחילת זמן השימוש בתרופה מסויימת ולאחר מספר שבועות שבו ממשיכים לקחת את הטיפול באותו מינון, התופעות הללו יחלשו או אף יעלמו לחלוטין. מדובר באפקט התרגלות.
- הורדת מינון התרופה לאחר התייעצות עם הפסיכיאטר למינון הקודם ולאחר מכן חזרה למינון הגבוה יותר. לדוגמא הורדת זיפרקסה מ 20 מ"ג ליום למינון של 15 מ"ג ליום למשך כמה ימים, ולאחר מכן חזרה למינון הגבוה. לפעמים הגוף 'נרגע' ומאפשר לעצמו להתכונן למינון הגבוה יותר.
- אפשר להוסיף תרופות ספציפיות שנוגדות תופעות לוואי. ההתרופות שנותנים כיום שייכות בעיקר למשפחה שנקראת אנטי-כולינרגים. בין התרופות נכללות דקינט, ארטאן, או פרטן. בנוסף ישנן תרופות ספציפיות לתופעות לוואי מסויימות כמו פרופרנולול שמסייע בתופעת האי שקט.
בכל מקרה, אין לשנות את המינון או להפסיק נטילת תרופות בבת אחת בלי התייעצות עם פסיכיאטר מומחה אשר מטפל בכם. שינויי מינונים בלי התחשבות בכל השיקולים יכולה להוביל להחמרה במצב ולאו דווקא להקלתו.
אם אף אחת משיטות ההתמודדות עם תופעות לוואי לא עוזרת, אפשר תמיד לבדוק תרופה אנטי פסיכוטית אחרת. גם החלטה כזו צריכה להתבצע בשיתוף הפסיכיאטר המטפל.