אבחון מצבי דיכאון בקהילה
אחת הבעיות הגדולות של תחום בריאות הנפש והפסיכיאטריה היא שפעמים רבות לא מאבחנים טוב מספיק או לא מאבחנים בכלל אנשים שסובלים מבעיות שונות כמו דיכאון, חרדה ואפילו סכיזופרניה. האנשים שפוגשים בדרך כלל את החולים הם רופאי משפחה, ולעיתים בגלל העומס המוטל עליהם וחוסר נסיון הם לא מצליחים לאבחן כראוי את האנשים.
ביולי 2009 פורסמה במגזין Lancet מטה-אנליזה שכללה למעלה מ-50,000 מטופלים מ-41 מחקרים, ומתוצאותיה עולה כי רופאי המשפחה איבחנו נכונה דיכאון רק ב-47.3% מהמקרים.נמצא שרופאי משפחה אבחנו רק כחצי מהחולים שסובלים מדיכאון, ובנוסף נמצא כי רופאים בפריפריה (כלומר בערי השדה, ובישובים קטנים או כפריים) נוטים לזהות פחות דיכאון ולכן להפנות פחות מטופלים לטיפול מתאים נגד הדיכאון שלהם. בין הממצאים עלה גם כי יש הבדל בין יכולת רופאים ממדינות שונות לזהות דיכאון.
בנוסף הראה המחקר, שהסובלים מדיכאון לא מקבלים טיפול מספיק – בין אם מדובר בטיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, ובין אם מדובר בטיפולי פסיכותרפיה. המחקר הראה שרק 10% הופנו לפסיכיאטר מומחה או לפסיכולוג לצורך טיפול והמשמעות היא שרוב האנשים לא מקבלים טיפול מספיק.
מהמחקר עלו כמה תובנות חשובות:
- פגישות קצרות מדי מובילות לאבחנות שגויות. החוקרים ממליצים לאפשר הארכת הפגישה עם אנשים שהם בקבוצת סיכון לפתח דיכאון על מנת לוודא אבחנת דיכאון נכונה.
- גם רופאי משפחה וגם רופאים אחרים שאינם פסיכיאטרים נוטים לאבחן בצורה לא נכונה דיכאון.
המסקנה היא שדרושים טיפולים טובים יותר וזמינים יותר, בעיקר בתחילת הטיפול בדיכאון. לצערנו רופאי המשפחה לא יכולים לספק טיפול כזה בגלל מגבלות של הקופה, ולכן מומלץ לפנות לפסיכיאטר מומחה או לפסיכולוג מומחה כדי שתקבלו את הטיפול המתאים.
