כיצד טיפול נוגד דיכאון משפיע על חולים ביפולרים?
בניגוד למה שחשבו במשך שנים רבות, מחקרים אחרונים שהתמקדו בחולים עם דיכאון ביפולרי (חולים עם מחלה ביפולרית שנמצאים כעת בדיכאון), אשר טופלו בתרופות מייצבות מצב-רוח, תוספת של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון לא הביאה לשיפור בתסמיני הדיכאון, ומצד שני לא גרמה לעליה בסיכון להתקפי מאניה. פסיכיאטרים ומטופלים כאחד צריכים להיות מודעים לכך.
מחקר STEP-BD עקב במשך 6 שנים על 4360 חולים עם הפרעה ביפולרית מסוג 1 או 2, מתוכם 366 עברו אירוע אחד לפחות של דיכאון מאג'ורי ונכללו במחקר. המשתתפים קיבלו טיפול במייצבי מצב רוח למשך 26 שבועות (כגון ליתיום, Valproate, Carbamazepine), וטיפול בפלסבו או בנוגדי דיכאון (Paroxetine או Bupropion).
בעבר היו שתי טענות סותרות בנוגע לטיפול בנוגדי דיכאון אצל חולים ביפולרים. טענה אחת היתה שזמן דיכאון, צריך להוסיף טיפול בנוגדי דיכאון, והקבוצה השניה חשבה שבזמן דיכאון, במידה ויש כבר טיפול באמצעות מייצבי מצב רוח, לא צריך להוסיף נוגדי דיכאון. ישנו ויכוח גדול לגבי היעילות של נוגדי דיכאון אצל חולים ביפולרים, ולכן נשאלה גם השאלה האם תרופות אלו יעודדו דווקא מאניה אצל החולים הביפולרים.
צריך לזכור שרוב החולים לא נכללו במחקר ולכן צריך להזהר מהסקת מסקנות חד משמעית, כיוון שאולי הממצאים לא תקפים לכלל החולים. מה שחשוב כאן הוא שהסכנה להופעת מאניה אצל הסובלים מדיכאון ביפולרי בעקבות טיפול בתרופות נגד דיכאון נמוכה יותר ממה שחשבו בעבר, ומצד שני גם פחות יעילה. לכן אולי כדאי דווקא לשלב מייצב מצב רוח נוסף או לבחור נוגד דיכאון מסוג אחר. כמו כן, ברור שלפני מתן תרופות נוגדות דיכאון צריך לברר היטב אם היתה מאניה בעבר – אצל כל חולי הדיכאון.