התמיכה של משפחה ושל חברים באדם הסובל מדיכאון יכולה להיות גורם משמעותי בהצלחתו לצאת מהדיכאון, זאת בנוסף לטיפול אצל פסיכולוג ו/או אצל פסיכיאטר.
דיסתימיה היא סוג של דיכאון שנחשב פחות חמור אך יכול להפריע באותה מידה כמו דיכאון מאג'ורי. הסימפטומים שלו הם לרוב כרוניים ומתמשכים לאורך שנים, והם לא פוגעים בתפקוד באותה חומרה כמו במצבי דיכאון מאג'ורי, אבל הם עדיין מונעים תפקוד מלא, וגורמים לאדם לחוש רע עם עצמו. לרוע המזל המחלה נמשכת לפעמים שנים רבות והופכת בעצם לטבע שני של האדם, גם אם הוא לא מזהה שהוא סובל מהבעיה.
ראשית, צריך לבדוק אם התרופה נגד דיכאון באמת לא עובדת. מרבית התרופות נגד דיכאון מתחילות לעבוד כשבועיים עד חודש לאחר שמגיעים למינון הטיפולי. פסיכיאטרים רבים נוקטים בגישה זהירה ומתחילים טיפול נוגד דיכאון במינון נמוך יותר, זאת כדי למנוע הופעה של תופעות לוואי ולאפשר התרגלות של הגוף. פסיכיאטר זהיר גם יבדוק תרופות אחרות שנוטל האדם, כדי למנוע תגובות בין התרופה נוגדת הדיכאון לבין תרופות אחרות.
מחלת הדיכאון היא בהחלט מחלה שניתן לטפל בה בהצלחה בתנאי שהטיפול יהיה מתאים לחולה הדיכאון. מחלת הדיכאון זוהתה כבר לפני אלפי שנים, וכבר אז נוסו כל מני שיטות טיפול.
בניגוד למה שחשבו במשך שנים רבות, מחקרים אחרונים שהתמקדו בחולים עם דיכאון ביפולרי (חולים עם מחלה ביפולרית שנמצאים כעת בדיכאון), אשר טופלו בתרופות מייצבות מצב-רוח, תוספת של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון לא הביאה לשיפור בתסמיני הדיכאון, ומצד שני לא גרמה לעליה בסיכון להתקפי מאניה. פסיכיאטרים ומטופלים כאחד צריכים להיות מודעים לכך.
בשנים האחרונות המחקרים התמקדו בהבנת הקשר הדו-כיווני בין דיכאון ושבץ. נמצא פעמים רבות שיש הופעת דיכאון לאחר שבץ, דבר שמקשה על הטיפול בשבץ עצמו וגם קשור בעליה בהתאבדויות. עם זאת, יש מעט ממצאים שטוענים שדיכאון עשוי להעלות את הסיכון לשבץ. מסיבה זו היה ויכוח אם הדיכאון עצמו הוא הגורם לשבץ או שיש גורמים אחרים שמשפיעים. שאלו אלו קריטיות במידה ומתחבטים אם לפנות לטיפול אצל פסיכיאטר.
מחקרים מראים שסימפטומים גופניים מרובים ומשך ארוך יותר של כאב ראש הם סימנים יעילים לגילוי של אפיזודת דיכאון מאג'ורי במטופלים בקהילה הפונים לרופא עם תלונה עיקרית של כאב ראש.
ידוע משכבר הימים כי מחלות גופניות מושפעות ומשפיעות על המצב הנפשי. מחקר שפורסם מראה שמיגרנה מופיעה לעיתים קרובות בשילוב עם מגוון של הפרעות פסיכיאטריות.
כיום אנו יודעים שדיכאון פוגע במצב הבריאות יותר מתעוקת לב, דלקת פרקים, אסתמה וסוכרת. ארגון הבריאות העולמי ביצע מחקר על למעלה מ-245,000 אנשים ומצא שלמרות שדיכאון נמצא אצל פחות אנשים ממחלות כמו תעוקת לב או דלקות פרקים, היה לו את האפקט הגדול ביותר על הרעת מצב הבריאות בהשוואה למחלות הכרוניות האחרות. הממצאים האלו נכונים באופן עקבי גם בארצות שונות ובאוכלוסיות שונות, ובנוסף לאנשים עם דיכאון שיש מחלה כרונית אחת נוספת, נמצאו התוצאות הבריאותיות הגרועות ביותר.
צריך כמובן לזכור שמה שאני כותב פה נכון לרגע כתיבת המאמר הזה ובעיקר שגם על הכתוב פה יש עדיין ויכוח. הסיבות לכך מגוונות, ונובעות מהקושי הניכר לבצע מחקרים על אוכלוסיות בתחום הפסיכיאטרי (בין היתר עקב הענות חלקית לטיפול התרופתי) ולכן על המספר הנמוך יחסית של נבדקים בחלק מהמחקרים. בנוסף לכך צריך לזכור שבפסיכיאטריה בניגוד לחלק מהמחלות האחרות, דווקא החולים הכי קשים שזקוקים לטיפול הכי אינטנסיבי הם אלו שלא משתתפים במחקרים מסודרים. לכן צריך לסייג ולציין שמחקר אחד לא מספיק כדי להוכיח הכל ולגרום לשינוי מדיניות.