מחקר שפורסם לפני מספר חודשים בעיתון הנחשב American Journal of Psychiatry בחן את היעילות של תרופות אנטי פסיכוטיות חדשות לטיפול בחולים עם סכיזופרניה. המחקר מצא הבדלים קטנים ביעילות ולכן הפסיכיאטר צריך לשקול שיקולים אחרים כמו תופעות לוואי ועלויות כשהוא בוחר טיפול לחולה.
התמיכה של משפחה ושל חברים באדם הסובל מדיכאון יכולה להיות גורם משמעותי בהצלחתו לצאת מהדיכאון, זאת בנוסף לטיפול אצל פסיכולוג ו/או אצל פסיכיאטר.
מחקר שקראתי לא מזמן הראה שאחוז גדול, כמעט שליש מאנשים מבוגרים אשר מטופלים במרפאות לחרדה סובלים מסימפטומים רבים של הפרעת קשב וריכוז. כל זאת בעוד האחוז של המבוגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז בין כלל האוכלוסיה הוא כארבעה אחוזים בלבד. המשמעות היא ששרבים מאלו שפונים לפסיכולוג או לפסיכיאטר על מנת לטפל בהפרעת חרדה סובלים גם מהפרעת קשב וריכוז.
הפגישה הראשונה עם פסיכיאטר או פסיכולוג היא דבר מפחיד. אתה לא יודע למה אתה נכנס ולמה לצפות, עולות שאלות של פרטיות וחשיפה מול אדם שאנחנו לא מכירים. בקיצור, תסבוכת של שאלות.
מnקר סקירה גדול בשיטת מטה-אנליזה מצא שטיפול בתרופות ממשפחת SSRI כמו רסיטל, פרוזאק, סרוקסט או לוסטרל יעילות בהקלה של סימפטומים עקב תסמונת קדם-ווסתית קשה, ולא היה הבדל משמעותי בין התרופות השונות.
שאלה חשובה הנוגעת לקשר מטופל – מטפל, בין אם מדובר בפסיכולוג ובין אם מדובר בפסיכיאטר היא מהי השיטה הפסיכולוגית, התאוריה שעליה מתבססת העבודה בפועל שבה עובד המטפל, וכיצד היא משפיעה על הטיפול ועל היעילות שלו?
חוקרים מבריטניה מצאו לאחרונה שחולים שסובלים מתסמונת המעי הרגיז (IBS – Irritable Bowel Syndrome), יכולים להנות מטיפול פסיכולוגי גם אם היה כשלון של טיפול תרופתי. החוקרים חושבים שההסבר לכך נובע מכך שתסמיני IBS נגרמים גם הם משילוב של מספר גורמים. מכאן שפניה לפסיכולוג או לפסיכיאטר יכולה גם לסייע בטיפול בתסמונת זו.
בקצרה – פניה לפסיכיאטר לא אומרת שום דבר על הפונה.
ברצינות ובהרחבה - אנשים רבים יכולים לקבל תמורה רבה מפגישה ליעוץ אצל פסיכיאטר, וחלק מהם גם יכולים להנות מטיפול פסיכיאטרי. למרות זאת, במרבית המקרים אנשים פונים לפסיכיאטר רק כאשר יש בעיות קשות ביותר שפוגעות באיכות החיים או גורמים למשבר כזה במשפחה שהמשפחה פשוט דורשת לפנות לפסיכיאטר.
דיסתימיה היא סוג של דיכאון שנחשב פחות חמור אך יכול להפריע באותה מידה כמו דיכאון מאג'ורי. הסימפטומים שלו הם לרוב כרוניים ומתמשכים לאורך שנים, והם לא פוגעים בתפקוד באותה חומרה כמו במצבי דיכאון מאג'ורי, אבל הם עדיין מונעים תפקוד מלא, וגורמים לאדם לחוש רע עם עצמו. לרוע המזל המחלה נמשכת לפעמים שנים רבות והופכת בעצם לטבע שני של האדם, גם אם הוא לא מזהה שהוא סובל מהבעיה.
ראשית, צריך לבדוק אם התרופה נגד דיכאון באמת לא עובדת. מרבית התרופות נגד דיכאון מתחילות לעבוד כשבועיים עד חודש לאחר שמגיעים למינון הטיפולי. פסיכיאטרים רבים נוקטים בגישה זהירה ומתחילים טיפול נוגד דיכאון במינון נמוך יותר, זאת כדי למנוע הופעה של תופעות לוואי ולאפשר התרגלות של הגוף. פסיכיאטר זהיר גם יבדוק תרופות אחרות שנוטל האדם, כדי למנוע תגובות בין התרופה נוגדת הדיכאון לבין תרופות אחרות.