רובנו עולים על הטיסה לחוץ לארץ מלאי ציפייה להתגשמות התוכניות שלנו, בין אם מדובר בחופשה או בעבודה טיסה היא האמצעי הפרקטי היחידי שאנו יכולים לעשות זאת. אבל עבור רבים טיסה מעוררת תחושות של פחדים וחרדה, ונוצר מצב שבו החרדה ועצם קיום החרדה מביאים לכך שאותם אנשים נמנעים לחלוטין מטיסה. זוהי חרדת טיסה.
דפרסונליזציה היא תחושה או חוויה של ניתוק מהמציאות, שבה האדם מרגיש כאילו הוא נמצא מחוץ לגוף שלו. יש אנשים שמתארים את החוויה של דפרסונליזציה כ"חוויה חוץ- גופית" או כמעיין תחושה של חוסר שייכות לגוף. אנשים אחרים מתארים שבזמן אירוע של דפרסונליזציה הם לא מזהים את עצמם או לא מזהים פניהם במראה או שהם לא מרגישים שייכים לגופם.
טריכוטילומניה היא הפרעה כפייתית שבה אנשים תולשים את שערות הראש, ריסים, גבות או שיערות בחלקי גוף אחרים כך שנוצרות קרחות. טריכוטילומניה מופיעה בעיקר בגילאי העשרה ולעיתים היא מלווה גם בתופעה של אכילת שיער. הסכנה הכרוכה בה היא בליעת השיער הנתלש, היכולה לגרום לחסימות מעיים, הקאות ועוד. טריכטילומניה יכולה להיות בעיה משמעותית ולגרום גם היא לבעיות נוספות.
לפעמים אנשים הסובלים ממצבים נפשיים או ממצוקה לא חושבים שהם צריכים טיפול. לפעמים הם יודעים שהם צריכים אבל מסרבים להגיע לפסיכיאטר ובמקום הולכים לכל מני לוחשי לחשים או קוסמים. נשאלת השאלה איך לכוון את אותו אדם להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר מבלי שהדבר ירגיז אותו מאוד או יגרום לסכסוך משפחתי.
מחקר שקראתי לא מזמן הראה שאחוז גדול, כמעט שליש מאנשים מבוגרים אשר מטופלים במרפאות לחרדה סובלים מסימפטומים רבים של הפרעת קשב וריכוז. כל זאת בעוד האחוז של המבוגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז בין כלל האוכלוסיה הוא כארבעה אחוזים בלבד. המשמעות היא ששרבים מאלו שפונים לפסיכולוג או לפסיכיאטר על מנת לטפל בהפרעת חרדה סובלים גם מהפרעת קשב וריכוז.
מnקר סקירה גדול בשיטת מטה-אנליזה מצא שטיפול בתרופות ממשפחת SSRI כמו רסיטל, פרוזאק, סרוקסט או לוסטרל יעילות בהקלה של סימפטומים עקב תסמונת קדם-ווסתית קשה, ולא היה הבדל משמעותי בין התרופות השונות.
בקצרה – פניה לפסיכיאטר לא אומרת שום דבר על הפונה.
ברצינות ובהרחבה - אנשים רבים יכולים לקבל תמורה רבה מפגישה ליעוץ אצל פסיכיאטר, וחלק מהם גם יכולים להנות מטיפול פסיכיאטרי. למרות זאת, במרבית המקרים אנשים פונים לפסיכיאטר רק כאשר יש בעיות קשות ביותר שפוגעות באיכות החיים או גורמים למשבר כזה במשפחה שהמשפחה פשוט דורשת לפנות לפסיכיאטר.
הפרעה טורדנית כפייתית, באנגלית Obsessive-Compulsive Disorder OCD היא מצב שבו אנשים סובלים ממחשבות מפריעות שחוסרות ללא הפסקה (אוסבססיות) אשר הן ביטוי לחרדות ופחדים מוגזמים בצורה קיצונית. ישנם סוגים נפוצים של מחשבות טורדניות כמו דאגה קיצונית מלהידבק בזיהום, פחדים הנוגעים מחשש להתנהגות לא תואמת לסיטואציה או אלימה. ברוב המקרים האדם מנסה להרגיע את האובססיות על ידי ביצוע טקסים (קומפולסיה) שמטרתם להרגיע את החרדה שנגרמת מן האובססיה. דוגמאות לטקסים יכולות להיות שטיפת ידיים כפייתית, חזרה על מספרים או חזרה על משפטים ופעולות.
חרדה חברתית היא בעיה שבה יש תחושת חרדה מוגזמת וחשש מחוות דעתם של הסובבים, או מביצוע התנהגות העלולה ללגרום למבוכה. אדם הסובל מחרדה חברתית מוגברת עשוי לכן להימנע ממצבים חברתיים שונים. חרדה חברתית היא מצב שניתן לטיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי.
בשנים האחרונות המחקרים התמקדו בהבנת הקשר הדו-כיווני בין דיכאון ושבץ. נמצא פעמים רבות שיש הופעת דיכאון לאחר שבץ, דבר שמקשה על הטיפול בשבץ עצמו וגם קשור בעליה בהתאבדויות. עם זאת, יש מעט ממצאים שטוענים שדיכאון עשוי להעלות את הסיכון לשבץ. מסיבה זו היה ויכוח אם הדיכאון עצמו הוא הגורם לשבץ או שיש גורמים אחרים שמשפיעים. שאלו אלו קריטיות במידה ומתחבטים אם לפנות לטיפול אצל פסיכיאטר.